מירוץ הסמכויות הוא למעשה ניסיון של כל אחד מבני הזוג להגיע לערכאה משפטית אחרת. גברים מנסים להגיע לבית הדין הרבני ונשים מנסות להגיע לבית המשפט לענייני משפחה לפני שהגברים יגיעו לבית הדין הרבני.
למה חשוב להגיע קודם?
כי מי שמגיע ראשון (ולכן זה מירוץ) מביא את התיק לדיון באותה ערכאה ולמעשה חוסם את האפשרות שאותו עניין, באותו תיק, יטופל בערכאה האחרת. ההבדל העיקרי בין הערכאות הוא בגובה המזונות לילדים. בבית המשפט לענייני משפחה נקבעים בדרך כלל מזונות ילדים שגבוהים מהמזונות שנפסקים בבית הדין הרבני.
עורכי דין בעלי ניסיון מדברים על הבדל ממוצע של כ- 1000 שקל חדש לחודש (ההבדל הוא ממוצע ולא עבור כל ילד). סיבה לרוץ? כן, 1000 שקל לחודש במשך הרבה שנים שבהם משלמים מזונות, מדובר בסכום לא מבוטל.
קיימים עוד הבדלים רבים בין הערכאות. בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני פוסקים בדרך שונה כמעט בכל נושא שעומד על הפרק, בין אם זה גורל הדירה המשותפת, גורל העסק שמנהלת המשפחה וכן הלאה.
חשוב לציין כי על מנת לנצל את היתרונות הטמונים בהבדלים בין הערכאות צריך להיעזר בעורך דין הבקיא היטב בפרטים של התיק ויודע לנווט את הדיון בתביעות השונות בין הערכאות. על טעויות כאלו, שנעשות כבר ממש בהתחלה, עלולים לשלם ביוקר בהמשך. במקרים רבים, בעיקר בנושא של חלוקת רכוש וכן הלאה, פניה של גבר לבית הדין הרבני יכולה להתברר כטעות קשה.
עצם העובדה שאחד מבני הזוג מוצא את עצמו נגרר על ידי בן הזוג השני לערכאה שאינה מטיבה עמו, עלולה לפתח בני הזוג דינמיקה שלילית של עוינות ונקמנות שמובילה בסופו של דבר לשנאה ואף אלימות.
`גישור` מבטל את הצורך במירוץ הסמכויות. אף אחד לא רץ לשום מקום ועניין המזונות ודרך חלוקת הרכוש נקבע בדרך של שיתוף פעולה והבנה הדדית. טעות לחשוב שאם השגת את בן הזוג במירוץ הסמכויות אז כדאי להמשיך בהליך הגירושין בבית המשפט או בבית הדין.
השנים שההתדיינות גוזלת, הכספים שמבוזבזים בדרך ועוגמת הנפש שנגרמת לכל הצדדים תהפוך בסופו של דבר את ההישג הזה לזניח. בגישור ניתן להתייחס לשאלת מירוץ הסמכויות ולשכלל אותה, בדרך הוגנת ומוסכמת, לתוך הסכם הגירושין שיחתם בסופו של דבר בין בני הזוג בלי לפגוע בזכויותיו של אף אחד מהצדדים.
