שאלות ותשובות
דף הבית | שאלות ותשובות
מהן הסיבות הנפוצות לפנייה לטיפול/יעוץ לחברי הקהילה הגאה?
אנשים רבים מגיעים סביב קשיים במערכות יחסים/זוגיות ובמציאת זוגיות, ולעיתים סביב בדידות. ניתן לחלק את הפונים לשני סוגים, סוג ראשון כולל אנשים שמתמודדים עם נקודה כלשהי במעגל החיים הלהטב"י, ובפרט בשאלות הקשורות לזהות מינית/מגדרית. זה יכול להיות סביב יציאה מארון: מול עצמי, מול המשפחה או מול העבודה. יש אנשים הפונים סביב קשיים הקשורים להקמת משפחה, או הורות להט"בית, הפרעות אכילה בקרב בני נוער ,אובדנות ופגיעה עצמית בקרב בני נוער ועוד..
סוג שני של אנשים הפונים, הם מטופלים הפונים סביב דיכאון וחרדה, או סוגיות אחרות שלא קשורות באופן ישיר לזהות הלהט"בית. בעולם שעדיין רווחות בו דיעות שזהות להט"בית היא פתולוגית, ישנם מטפלים שעלולים להתעסק בה מהמקום שלהם ולא כי זה הצורך של המטופל. אני דואג שהאנשים הפונים אליי יחוו אחרת. יש משהו במקום של הקבלה וההכרה שמאפשר לא להתעכב על מה שהמטופל לא עסוק בו. אם מטופל מתייחס להומואיות שלו כמו שסטרייט מתייחס לסטרייטיות שלו, זה בהחלט בסדר.
מהן המצוקות הנלוות שמאפיינות מטופלים מהאוכלוסיה הגאה?
לרוב נראה שבדידות היא משהו שחוזר על עצמו, וגם דיכאון ואובדנות. כל אלה הם תוצר של גדילה בחברה הטרונורמטיבית שמכתיבה מגיל מאד צעיר מה נכון ומה לא נכון, מי מתקבל אליה ומי נותר חריג, ושל ההפנמה של התפיסות האלה. יש הרבה להט"פוביה מופנמת בקהילה שלנו. יש גם מאפיינים ספציפיים לחלקים שונים בקהילה. אם נתייחס ספציפית למטופלים מהקהילה ה"הגאה", הרבה פעמים יש הסתרה של הכאב הנפשי, ונוצר פער בין הפנים והחוץ. יש עיסוק רב בלהראות שהכל נפלא ושהחיים יפים – חדר כושר מסיבות וסקס, אבל זה לא באמת ככה. נפערת תהום בין הצורך להראות כלפי חוץ שהכל מושלם,, לבין ריקנות ובדידות שנמצאות בפנים.
האם קיימים היבטים ייחודיים בטיפול במטופלים מהקהילה הגאה?
ההיבט המשמעותי הראשון הוא הכרות של המטפל עם השפה "הגאה" . ברגע שמטופל צריך לתווך ולהסביר את השפה שלו למטפל זה כבר יוצר מחסום.. יש משהו מאוד מקדם ומסייע כשהמטפל מכיר את השפה של המטופל, את המונחים הייחודיים שמוכרים למי שבקהילה הגאה. היבט משמעותי נוסף הוא הכרות עם מעגל החיים הלהטב”י, להבין מה זה לגדול בתחושת שונות הרבה לפני שיש לה שם. מה זה לגדול בתוך משפחה, ובתוך סביבה שלא מכירה ולא מאששת את הזהות. היבט נוסף הוא שבטיפול לפעמים צריך להיות לא ניטרלי, די דומה בטיפול בפגיעה מינית. האמירה צריכה להיות ברורה ולפעמים התפקיד של המטפל זה להגיד – זו הייתה פגיעה. יש עמדה חשובה של המטפל מול גילויי אפליה, אלימות ולהטופוביה.
האם יש משמעות של הכרה של הזהות או הנטיה המינית מצד משפחת המוצא?
בוודאי, יש לכך משמעות קריטית. כך למשל לפחות 40 אחוזים מהטרנסג'דים עושים לפחות ניסיון אובדני אחד. כשיש תמיכה משמעותית מצד ההורים זה יורד לכ-4 אחוז. זה נכון באופן כללי לאוכלוסיית הגאה. במילה "הכרה" יש בה משהו שוויוני, תחושה של "הליכה יד ביד".
ההסתרה היא נוראית עבור המטופל, ילד שלא צריך להסתיר, ומקבל לגיטימציה ואהבה, מצליח לייצר הרבה פעמים אינטימיות שלא הייתה קודם. כשהמשפחה/ההורה נמצאים שם עבורו כזולת עצמי משמעותי, ויכול לתמוך, כשהם מגיעים לאירועים של הקהילה, מגיעים להפגנות, זה אחד הדברים הכי משמעותיים ברווחה נפשית של להט"בים ולא רק אצל בני נוער.
אז מדוע בעצם חברי הקהילה הגאה עלולים להיות חשופים יותר לחרדה חברתית?
למרות הפתיחות הגוברת של החברה הכללית בשנים האחרונות לקבלת חברי הקהילה הגאה – לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים ואחרים שזהותם המינית עדיין אינה תואמת את המקובלות החברתית הרווחת עדיין חברי הקהילה סובלים במקומות רבים מאי-קבלה, עויינות, אלימות, לעג ואכזריות רבה.
לרוב אי-הקבלה מתחיל בתא המשפחתי (במקום הקרוב אשר צריך להיות הבטוח ביותר) , הורים ואחים המסרבים לקבל את בן או בת משפחתם הגאה, מתביישים בהם, בזים להם, מנסים לשנותם, רואים בתופעה כמחלה או כבחירה. עובדה זאת המגיעה מהמקום שהיה אמור להיות המקום הבטוח, פוגעת עמוקות באמונות היסוד של האדם, מערערת את ביטחונו וגורמת לייצירת עולם תפישתי המוביל לחרדה חברתית.
סיבה משמעותית לפגיעה בחבר הקהילה עלולה להגיע מסיבות תרבותיות וכמובן דתיות. חברה מסורתית או דתית פעמים רבות רואה באורח חייהם חטא ובהם כפגומים או חולים שיש במקרה הטוב להמירם מדרכיהם הפסולות. מחשבות שיטנה ותיעוב אלו הרואות בחבר הקהילה הגאה חולה, חוטא, מגעיל ושלא צריך להתקיים מוצאות ביטוין ונשמעות שוב ושוב, הן מאיימות ומדכאות. לדעות חשוכות אלו מצטרפים פעמים רבות גם אלו שאינם דתיים אך מושפעים מדעות קדומות אלו. כל אלו מביאים להטרדה, בריונות, דחייה, נידוי ואלימות כנגד חברי הקהילה.
לא אחת, גם חבר הקהילה הגאה עצמו שבוי בתוך אותן אמונות חברתיות לגביו, ואינו מסוגל לקבל את עצמו וחי בסבל ובדיכוי עצמי, ואפילו לעיתים בביקורת, דיכוי ופגיעה בחברי הקהילה עצמם המזכירים לו את עצמו.
כמובן שלא כל חרדה חברתית או חרדה אחרת של חבר הקהילה הגאה, קשור בהכרח להיותו חבר הקהילה, נטייתו וזהותו המינית, ותפקידו של המטפל לבדוק את הנושא לעומק. חשוב שהמטפל ידע על זהותו המינית של המטופל ויפעל בהתאם.
האם קיימות מחשבות ואמונות מזיקות של הרס-עצמי שאופייניות עם המטופלים המצויים בחרדה חברתית?
כמובן שלכל אדם אמונות, כללים אישיים ותחושות משלו, אך ישנם אמונות ומחשבות נפוצות מאוד בקרב חברי הקהילה הגאה, לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים ובעלי זהות מינית שונה. מחשבות ואמונות החוזרות עליהן יהיו דומות למחשבות אלו הגורמות לחרדה חברתית, בושה וכמובן דיכאון:
אני שונה מהאחרים מהותית מיסודי, ואיני מתאים להשתלב בחברתם.
אני לא שווה כאדם, אלא אם כן אני מתקבל על ידי אלה שאני מעריץ (הורים, בעלי סמכות וכו').
אני לא יכול להתקבל על ידי אחרים, אלא אם כן אני עונה על הציפיות שלהם.
אם אחרים ידעו את האמת עלי, הם לא יקבלו אותי.
מדוע בעצם היציאה מהארון כשלעצמה אינה מפסיקה בהכרח את החרדה החברתית?
לא אחת, יציאה מהארון מהווה צעד חשוב של קבלה עצמית, המעיד על חוסן נפשי ועוצמה. התגברות על אמונות יסוד ויכולת ממשים של התמודדות מולם. עם זאת, למרות היציאה מהארון, עדיין לעיתים רבות הורים, חברים, עמיתים, בית הספר ומנהיגים דתיים אינם מקבלים את התופעה, מגנים בחריפות ובחוסר רגישות – את ההומוסקסואליות וכמובן את יתר הזהויות המיניות שנתפשות בענייהם כחריגות, מביישות, פוגעות, פסולות וחוטאות.
לכן, גם כאשר היוצאים מהארון נתקלים בתגובות חיוביות לדרכם, עדיין נשמעות לא מעט הודעות גינוי חוזרות ונשנות של אנשים אחרים, לרוב בעלי סמכות ומוסדות רישמיים ואלו מערערים שוב ושוב את ביטחונם ועלולים להחדיר ולהחזיר שוב את אמונות הליבה המזיקות המהוות בסיס לתחזוקת החרדות השונות ובראשן חרדה חברתית, בושה ודיכאון.
כדי שחבר הקהילה הגאה, בין אם הוא עדיין בארון, בתהליך יציאה או שכבר יצא מהארון יוכל לפתח חוסן נפשי ועמידות כנגד ניסיונות הפגיעה באמונות הליבה שלו כדאי שייעזר בטיפול מקצועי. טיפול המתאים במיוחד לתהליך מסוג זה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי .
כיצד טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT יכול להפחית את החרדה החברתית בקרב חברי הקהילה הגאה?
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עשוי לסייע לחברי הקהילה הגאה, לסביות, הומוסקסואלים, דו-מיניים, ובעלי כל זהות מינית אחרת לפתח אסטרטגיות ומיומנויות לזהות, לבחון ולשנות את אמונות הליבה המזיקות להם.
במסגרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי, המטופל לומד לזהות ולהחליף את דפוסי החשיבה הלא מועילות עם מחשבות ואמונות מאזנות המאפשרות קבלה עצמית מלאה ותחושת נוחות ופתיחות באינטראקציה עם אחרים.
בתהליך הטיפול , אמונות הליבה המאוזנות נבנות ומחוזקות כך שהן מאפשרות למטופל חוסן, עמידות ויכולת התמודדות עם הסביבה גם כאשר האינטראקציות עימה פוגענית או לא נעימה.
בניית אמונות הליבה או בשמן אמונות היסוד נעשה בהדרגה ובהתאמה אישית לכל מטופל. הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי משלב בין הבנייה קוגניטיבית הכרתית של מחשבות ואמונות ובין התמודדות עם המציאות האמיתית בשטח בתנאי אמת. כמובן שהתהליך נעשה תמיד בהדרגה ובהתאמה ליכולותיו ורגישויותיו של המטופל.