בוררות

הכרעה מהירה בעלות נמוכה

הליך הבוררות חייב להיעשות בהסכמת שני הצדדים. לתהליך יתרונות רבים שהבולט בהם הוא ההכרעה המהירה בעלות נמוכה יחסית.

הליך של בוררות מותנה, בראשיתו, בהסכמת הצדדים. מרגע שהסכימו הצדדים על הפניית הסכסוך לבוררות אין בהתנגדותו של מי מהם כדי להפסיק ההליך, והבורר שנבחר על-ידם מתמנה למעשה להכריע במחלוקת. היתרון הבולט של מוסד הבוררות הינו הכרעתם המהירה והיעילה של סכסוכים בעלות נמוכה יחסית.

לבורר מוקנות סמכויות נרחבות והוא לא מוגבל לרוב בסדרי הדין והבאת הראיות הנהוגים בבתי-המשפט. בדרך כלל מסתיים הליך המתנהל בבוררות, בתוך שלושה חודשים והוא ניתן להארכה עד לששה חודשים לכל היותר, בניגוד להליך המתנהל בבית-המשפט ועשוי להימשך שנים. בכך קיים חסכון ניכר הן בהוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד והן בזמן ובוודאות קיום פסק-הדין.

שיבוץ תניית בוררות

ניתן לשלב תניית בוררות בכל הסכם. שיבוץ תניית בוררות הנוקבת בשמו של בורר עשויה לחסוך מהם בעתיד התכתשות רבת שנים בבתי-המשפט. למשל, בעל נכס שהשכיל לקבוע תניית בוררות בהסכם השכירות עשוי להתגבר על הקושי הרב והבעייתיות שבביטחונות שקיבל ולהימנע מלהיגרר להליך משפטי שבסופו ספק אם יפוצה על נזקיו. אחד היתרונות הבולטים של פסק-הבוררות הוא שאינו ניתן לערעור וניתן לבטלו רק בשל רשימה מצומצמת של עילות ובמקרים נדירים יחסית. את פסק-הבורר ניתן להפוך בהליך פרוצדורלי מהיר לפסק-דין לכל דבר ועניין שניתן לביצוע גם באמצעות מערכת ההוצאה לפועל.

מוסד הבוררות הוקם על רקע מדיניות משפטית כדי לעודד קיום של מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לבית המשפט. הוא מאפשר לצדדים להיזקק להליך מהיר ויעיל לפתרון המחלוקת ביניהם, ובכך הוא עונה גם לאינטרס פרטי חשוב של בעלי הדין. במסגרת הבוררות יכולים הצדדים להשפיע במידה רבה על עיצוב תוכן הבוררות ומסגרת הסמכויות הנתונות לבורר וכן על האופי הדיוני של הבירור. הבוררות מאפשרת פתיחת ההכרעה לשיקולי צדק והגינות, שאינם נעוצים בהכרח בשיקולי משפט, ומאפשרת השגת פתרונות מעשיים צודקים למחלוקת.

מקומה החשוב של הבוררות כאמצעי להכרעה בסכסוך אינו מייתר את הצורך בפיקוח שיפוטי על הבוררות, המותווה בחוק הבוררות. פיקוח זה מבקש להשיג איזון ראוי בין מתן עצמאות מירבית לבורר ולצדדים לעצב את מסגרת הדיון וההכרעה במחלוקת ביניהם, לבין הצורך לשמור עין שיפוטית בוחנת אשר תבטיח את תקינות וטוהר הליכי הבוררות, את הפעלתם בדרך דיונית יעילה, ואת ביסוס פסק הבורר על אמות מידה התואמות מושגי יסוד שבתקנת הציבור.

פועל יוצא מאיזון זה הוא כי התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני, במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון האם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין. על אחת כמה וכמה אין הוא בוחן שאלות אלה במקום שהבורר משוחרר מן הדין המהותי ואף מסדרי הדין והראיות.

בית המשפט גם אינו רשאי להעמיד את הפסק במבחן ביקורתו אם הוא צודק או בלתי צודק בהתאם לתפיסתו שלו. עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות-יסוד שעניינן בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות – קיומו של הסכם בוררות בר תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור, ועוד שורה של עניינים.

כאשר קובעת תניית בוררות כי "הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או החוק המהותי והוא יהיה רשאי לפסוק לפי שיקול דעתו הגמורה ואף ליתן צווי ביניים". הוראה זו מגדירה את דרך פעולתו של הבורר ופותחת בפניו כר נרחב להפעלת שיקול דעתו בלא כפיפות לחוק המהותי, לסדרי הדין ולדיני הראיות. על רקע הגדרה רחבה זו של סמכות הבורר ושיקולי המדיניות המשפטית שהובהרו לעיל, יש לבחון האם נתקיימה עילה מוכרת לפסילת פסק הבורר.

ביטול פסק בורר

פגיעה בתקנת הציבור משמעותה סתירה עמוקה לתפיסות היסוד של החברה בהיבטן המוסרי, חברתי או כלכלי. רק כאשר הוכחה סתירה שכזו יבוטל פסק-בורר. עילה נוספת לביטול פסק-בורר עשויה להיות כי פסק-הבורר אינו בר-ביצוע.

נקבע כי כאשר פסק הבורר ניתן כדין בהליך תקין במסגרת סמכויותיו של הבורר בלא שנפגעו זכויות הטיעון של הצדדים אין מקום לביטול פסק-הבורר. השאלה היא אם חרג מכללי ניהול הבוררות המוגדרים בדיני הבוררות באופן הפוסל את הפסק. דיני הבוררות בנויים על מדיניות משפטית שעיקרה חיזוקו של מוסד הבוררות וצמצום ההתערבות השיפוטית במהלכיו.
מכאן שהתערבות שיפוטית לביטולו של פסק בורר הינה בבחינת צעד חריג, רב משמעות והשלכות שיש לנקוט בו במקרים נדירים, מקום שנמצא לכך בסיס איתן. הצדדים קבלו על עצמם מראש את הכרעת הבורר גם אם יטעה, וגם אם צד זה או אחר לא יהיה שבע נחת מההחלטה.

לסיכום, כלי רב עצמה זה, יש בו כדי להתגבר על חלקם הגדול של חסרונות ומוגבלויות ההליך המשפטי הרגיל ו"לעקוף" את "צוואר הבקבוק" שיוצר בדרך כלל ההליך המשפטי.

חריגה מסמכות הבורר​

כדי לבחון אם חרג הבורר מסמכותו יש לבחון האם פסיקת הבורר מצויה בגידרן של הסוגיות שבמחלוקת כפי שהוגדרו על ידי הצדדים בכתבי הטענות שהגישו בבוררות. נקודת המוצא היא, כי בוררות כאמור הינה משוחררת מכבילות לדין המהותי והבורר מוסמך לפסוק על פי "שיקול דעתו הגמור", ולהפעיל בכך מבחני צדק והגינות הנראים בעיניו ראויים, ובלבד שהחלטתו תימצא בגדר השאלות שנתבקש להכריע בהן, ובתנאי שתעלה בקנה אחד עם אמות מידה של תקנת הציבור.

בקביעה שפסק-בורר ניתן בסמכות אין כדי להביע עמדה ערכית לגבי תוכנו של הפתרון שנקבע על ידי הבורר, האם הוא צודק וראוי על פי כל נקודת מבט או שטעה בתפיסתו את העניין, או שיקלל לא כהלכה את מכלול השיקולים הרלבנטיים לצורך ההכרעה. כאמור, טעות אפשרית של בורר אינה עילה מוכרת להתערבות בשיקול דעתו ובהכרעתו בפסק שנתן, בין אם קשור הוא בדין המהותי וטעה בהחלתו, ועל אחת כמה וכמה כך הוא כאשר אינו קשור בדין כלל.

אנו מזמינים אתכם ליצור איתנו קשר

הצוות שלנו במרכז זמין עבורכם להתאמת תכנית אישית במיוחד עבור הצרכים שלכם.

דילוג לתוכן